החלטה בתיק ת"א 34874-03-13

זוהי בקשת התובע למתן עדות מוקדמת (להלן:" הבקשה") אשר הוגשה במסגרת תביעת נזקי- גוף אותה הגיש התובע בשל הנזקים אשר נגרמו לו, כנטען, בשל רשלנות הנתבעת.

בבקשה נטען, כי בחודש ינואר 2012 התגלתה אצל התובע מחלת סרטן המעי הגס בשלב מתקדם וכי נכון למועד הגשת הבקשה, סיכויי ההחלמה של התובע אבודים לחלוטין, כלשון הבקשה, ונותרו לתובע חודשים ספורים בלבד.

לטענת התובע, במצב דברים זה, קיים חשש ממשי וכבד שהוא לא יזכה להאריך חיים די זמן כדי להביא את גרסתו בפני בית המשפט.

הנתבעת מתנגדת לבקשה  וטוענת, בין היתר, שהבקשה איננה נתמכת בתצהיר שיתמוך בנימוקי הבקשה וכי התיעוד הרפואי שהגיש התובע אינו מעיד על דחיפות בגביית עדות התובע. נטען, כי אחות התובע חלתה אף היא במחלת הסרטן לפני 7 שנים ועודנה חיה.

לשיטתה של הנתבעת, עיתוי הגשת הבקשה - ביחד עם הגשת התביעה הינו חסר תום לב . לטעמה - היה צריך התובע להתריע בפני הנתבעת כבר לפני חודשים על כוונתו לתבוע, כדי לאפשר לנתבעת להכין את תגובתה.

דיון והכרעה:

תקנה 171(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות") קובעת:

"עד העומד לצאת מישראל, או שניתן להנחת דעתו של בית המשפט או של הרשם טעם מספיק אחר לגבות עדותו מיד, רשאי בית המשפט או הרשם לבקשת אחד מבעלי הדין או לבקשת העד, בכל עת לאחר הגשת התובענה, לגבות את העדות או להורות שתיגבה בידי פקיד בית המשפט או אדם אחר שימונה לכך".

תקנה 171 הנ"ל מסמיכה את בית המשפט להורות על חקירה מוקדמת של עד, אם הוא עומד לצאת מישראל, או מכל טעם מספיק אחר. הלכה פסוקה היא, כי לבית המשפט שיקול דעת נרחב להתיר גביית עדות מוקדמת, בכל עת, לאחר הגשת התובענה. שיקול דעת זה יש להפעיל רק במקרים המתאימים והראויים.

בהפעילו את שיקול הדעת באשר לבקשה לגביית עדות מוקדמת, על בית המשפט לשקול את הנימוקים לגביית העדות המוקדמת, כך שמחד - יש לבחון מהו הנזק העלול להיגרם לבעל הדין המבקש גביית עדות מוקדמת, לו תידחה בקשתו, ומאידך - את הנזק אשר עלול להיגרם לבעל הדין שכנגד, אשר בשלבים מוקדמים של המשפט, עוד טרם מיצה את זכותו המלאה לבירור העובדות, נאלץ לחקור בחקירה שכנגד בעל דין, או עד, אשר לא תינתן לו עוד זכות לגבות את עדותו.

יש לתת את הדעת לשלב בו מצוי ההליך; ככל שהבקשה מוגשת בשלב מוקדם של ההליך, עוד טרם החלה להידון שאלת החבות, משקל הפגיעה האפשרית בבעל הדין, נגדו מוגשת הבקשה, גבוה יותר.

אחר עיון בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

לטעמי, למקרא תצהירו של התובע וחוות הדעת הרפואית שצירף התובע לבקשה, עולה, כי המקרה דידן הינו מקרה בו עולה ספק ממשי בדבר האפשרות לגבות את עדותו של התובע בעתיד וזאת, מסיבות אובייקטיביות, אשר אינן תלויות בתובע והנובעות מחוליו.

עדותו של התובע הינה, כמובן, מרכזית ורלוונטית, אולם חלק נכבד מהראיות מבוסס, מטבע הדברים על מסמכים ורישומים רפואיים ועל חוו"ד מומחים. אין מדובר בשאלה של נוחות, או של עלויות, כי אם בנסיבות מיוחדות בהן מצוי התובע, אשר מהוות משקל נגד לזכותה של הנתבעת לנהל את ההליך על פי הסדר הדיוני הרגיל.

אוסיף ואומר, כי התביעה דנן הוגשה בטענה לרשלנות של הנתבעת בטיפול בתובע, כך שכל החומר הרפואי והמידע ממילא מצוי בידי הנתבעת. בנסיבות אלה נראה שלא ייגרם לנתבעת נזק, בוודאי לא נזק של ממש, מכך שעדותו של התובע תישמע בהקדם האפשרי.

לפיכך, אני נעתרת לבקשה.

אני קובעת שעדותו המוקדמת של התובע, במסגרתה ייחקר על תצהיר העדות שהומצא על ידו במצורף לבקשתו, ביום 8.9.13 בשעה 14:00.

בנסיבות הענין ועל אף שטרם הוגש כתב הגנה, אני מורה לצדדים לבצע, הדדית, גילוי מסמכים כללי וספציפי. בנוסף, ייתן התובע תשובות לשאלון והכל - עד לא יאוחר מיום  15.8.13.

החלטה זו ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.